להיות האדם שנולדת לחיות

שמי רבקה נהרי ואני מטפלת באנשים עם מגוון קשיים.
נקודת המוצא שלי לא הייתה פשוטה – ולא קלה.
נולדתי למשפחה במשבר, שבה החיים היו בחשיכה ובאפלה.
הסבל שלי החל כבר בילדותי: בגיל שש עברתי התעללויות מיניות ומילוליות שחזרו על עצמן במשך כמה שנים, ושהובילו אותי לאנורקסיה קשה מאוד.
במשך שנים של אונס, אלימות ואנורקסיה עברתי אשפוזים וקיבלתי תרופות – בעיקר זריקות כי אני סובלת מרפלקסים שבגללם איני יכולה לבלוע תרופות. הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי הזה גרם לי לנזקים רבים: חוסר יכולת לאכול, לשתות ולתפקד. הגעתי למצב שאמרו לי שכולי ספוגה ברעל.

שובצתי למגורים בהוסטלים ושם עברתי סבל נוראי מצד המנהלת הראשית.

אושפזתי בבתי חולים שונים ושם עברתי סבל מצד הצוות וקיבלתי עונשים.

במסגרת הדיור הציבורי חוויתי חוויות קשות, לאחר שסוכם דרך בית המשפט שאגור במקום ראוי, שובצתי במקום שבו השכנים סיכנו את חיי.  הדיור הציבורי משבץ אותנו במקומות גרועים, עם שכנים מסוכנים.

והמסר שלי לגביי הדיור שאין לצפות לכך שהישועה תבוא ממקור חיצוני. הישועה נמצאת בתוכנו.
אין לצפות לשום דבר מהרשויות.
כל התשובות נמצאות בתוכנו.

לסיכום:
כל מה שעברתי בעקבות טיפולן של הרשויות הוביל אותי להבנה שהדרך לקום מהקשיים ולחיות, היא רק בכוחות עצמי, לבדי, בלי התמיכה של המשפחה ובלי התמיכה מבחוץ.
אני בחרתי בחיים. בשל חוסר המענה מהרשויות מצאתי את עצמי חסרת אונים מול המערכת – זעקתי לאלוהים שיעזור לי.
הקושי במציאת פתרונות נאותים בארץ הביא אותי למסע אישי בארץ ובעולם.
פניתי למיטב המומחים בתחום הרוחני והחלמתי, אבל אני עדיין במסע יום יום.
הפצע עדיין קיים בתוכי אבל הוא כבר לא מדמם. למדתי לחיות דרכו ולעזור לכמה שיותר אנשים המבקשים ריפוי ומענה הולם למצבם.

המסרים שלי לכולם:

להציג בפני כולם את העובדה הכואבת שאף אחד לא ראה אותי, לא ראה את המצוקה שלי, שלא הבינו את העובדה שאני בעצם זקוקה לטיפול בתקיפה מינית. רק נתנו לי יותר ויותר תרופות. לא שמעו אותי. לא שמעו את המסר שלי, את מה שאני זקוקה לו.

להבין שאין על מי לסמוך, ודאי שלא על מוסדות המדינה, אלא רק על עצמי. עברתי מסעות, עשיתי בעצמי מחקרים על תרופות פסיכיאטריות.

הסליחה. עוד בתחילת המסע הבנתי שיש גם את הסליחה. אם את עושה עבודה עם עצמך, הבנתי שהעברתי את ההאשמה אל עצמי. האשמתי את עצמי באנורקסיה. לכן הבנתי שעליי לסלוח – ראשית לעצמי ואחרי כן לכל מי שפגע בי. הייתה בי את הסליחה. הסליחה פתרה הרבה דברים בחיים שלי. קרו נסים ונפלאות. לא היו לי יותר התקפים של פלשבקים מהפגיעות. המשכתי והגעתי למצב שבו אני גם מטפלת באחרים. לכן המסר הוא: תסתכלו על עצמכם. תסלחו לעצמכם. אני לא מבקשת שתסלחו לתוקפים, אלא לעצמכם. את התוקפים תשאירו בידיו של הבורא. תראו שתגיעו למקומות משמעותיים מאוד. פתאום גיליתי שיש לי יכולת תקשור, שאני מסוגלת לראות דברים שמעבר, דברים גבוהים. פתאום מתרחשים בחיי פלאים והפתעות וכבר תקופה ארוכה שאני עובדת כמטפלת, תומכת, מייעצת, מרפאת ומלווה אנשים שאבדה להם הדרך.

וכלי שיש לי לתת לכולם:

הסתכלו על עצמכם ותראו שרק הדרך שלכם תוביל אתכם אל האור ואל החופש. החופש הגדול באמת.